פסק-דין בתיק ת"ק 003222/02

1.         התובע והנתבע הם אדריכלים.

ביום 30/1/2000 סוכם בין התובע והנתבע, כי התובע יסייע לנתבע בייעוץ ובמתן חוו"ד מומחה בבימ"ש בתיק שמנהל הנתבע ו/או הוריו בערכאה אחרת.

אין חולק על כך שסוכם בין הצדדים, כי התובע יקבל שכרו עפ"י שעות עבודה, כאשר התעריף היא 80 דולר + מע"מ עבור שעת עבודה.

הנתבע שילם לתובע עבור 12 שעות עבודה (בחודשים פברואר - מרץ 2000).

התובע טען, כי השקיע 18 שעות עבודה נוספות בתיק, אך מאחר והנתבע לא היה מרוצה מעדותו בביהמ"ש, עת נחקר בחקירה הנגדית הוא הסכים לקבל 640 $ + מע"מ, תוך "קיזוז" מחשבון שכה"ט, שכר עבור 10 שעות עבודה, אך גם תשלום זה לא שולם ע"י הנתבע ולפיכך דרש התובע את מלוא שכרו עבור 18 שעות עבודה בסך של 1,440 $, אשר שוויו בשקלים ביום הגשת התביעה היה בסך 7,900 ש"ח.

2.         הנתבע טען כי הוא לא שילם את התשלום בסך 640 $ + מע"מ שנדרשו ממנו, עפ"י עצת עורכי דינו, אשר הסבירו לו כי במידה והוא ירצה לתבוע בעתיד את התובע בשל נזק שיתכן ונגרם לו כתוצאה מעדותו הלקויה בתיק שבו העיד כמומחה, אזי עצם התשלום עשוי להתפרש בעתיד כהסכמה/ויתור על פיצוי עתידי.

עוד טען הנתבע, כי הוא הסכים לשלם כנגד אישור של התובע לכך שעצם התשלום אינו מהווה ויתור על כל טענה, אך התובע הגיש תביעה זו בטרם גובש ניסוח אשר היה פותר את המחלוקת.

הנתבע טען כי התובע דרש שכ"ט בסך 600 $ + מע"מ ללא כל תנאי ואין אפשרות מצד התובע לדרוש כיום שכ"ט עבור 18 שעות בסך 1,440 $.

3.         לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים בפני, הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל התביעה מהנימוקים כדלקמן:

א)         מוסכם בין הצדדים כי שכה"ט אשר היה אמור להיות משולם לתובע הוא בסך 80 דולר + מע"מ לשעה וכי התשלום אינו מותנה כלל בתוצאות המשפט.

ב)         אין גם ספק בכך שמגיע לתובע שכ"ט בסך 640 $ + מע"מ ואף הנתבע מודה בכך בכתב ההגנה.

ג)          נשאלת השאלה  - האם התובע זכאי לשכ"ט בסך השווה ל- 1,440 $ + מע"מ ולא לסך 640 $ + מע"מ.

אני סבורה כי התשובה היא חיובית.

עפ"י הסיכום שבין הצדדים מגיע לתובע שכ"ט עבור שעות עבודתו בסך 1,440 $ + מע"מ.

התובע הסכים, תוך התחשבות בהרגשת הנתבע ולפיה עדותו בביהמ"ש גרמה נזק (הגם שעדיין לא הוכח כלל אם בכלל נגרם נזק כלשהו) לקזז 10 שעות עבודה, אך לאחר שלא שולם לו סכום זה, וכבר נאמר לו כי הוא חשוף לתביעה שתוגש מצד הנתבע ו/או הורי הנתבע, הוא ביקש את מלוא שכרו.

ד)         ההנחה שהסכים התובע ליתן לנתבע היתה בבחינת מתנה בהתאם לחוק המתנה, תשכ"ח - 1968.

עפ"י סעיף 1 (ג) לחוק המתנה:

"מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו".

עפ"י סעיף 5 (ב) לחוק המתנה:

"כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו".